רגעים של נוסטלגיה

היי, אני רונית ילידת 83.

היום חזרתי לבית הוריי בירושלים לביקור. קטע כזה שעושים פעם בשבועיים-שלושה אחרי שעוברים לעיר הגדולה.

בעת חיפושיי אחר כרית, מצאתי בתוך ארגז המצעים של המיטה, שבעבר הייתה שלי, קופסא עם מכתבים מתקופת החטיבה והתיכון. לא סתם מכתבים אלא יותר פתקים שהעברנו בשיעורים בין החברות כשהמורים לא הסתכלו, התכתבויות של ילדות שמספרות אחת לשניה על זימון למיונים לקורס טייס ועל התלמיד החתיך בשורה הראשונה. זכרונות מדהימים שהחזירו אותי כמעט 20 שנה אחורה.

ואז נפל האסימון-

הדור החדש, לא יהיה לו את זה. לא תהיה לו קופסא עם פתקים שהעבירו בשיעור כי הכל קבור בוואטסאפ ומי יגלול 20 שנה אחורה. ולא יהיו לו אלבומי תמונות עם תמונות גרועות, אותנטיות ומצחיקות כי הכל עכשיו בטלפון וניתן למחוק, ולצלם שוב רגע שהוא כבר לא אמיתי. וגם זה יעלם- כי, מי יגלול 20 שנה אחורה...

אז כן, אני בת 30 פלוס ובאסה שלא התעוררתי היום ליום הראשון בכיתה י״ב. אבל לפחות יש לי את כל הזכרונות המוחשיים משם והדמעות של התרגשות, שכנראה, לדור החדש כבר לא יהיה.

כי... מי יגלול 20 שנה אחורה...